מצוות ברית המילה
מצוות המילה היא ביום השמיני. הייחוד שביום השמיני - שהוא למעלה מהשביעי, כידוע שהיום השביעי הוא יום השבת והרי שמילה דוחה שבת. על מנת להבין את הסוד והמעלה שבמצוות המילה בשמיני, נקדים להבין את המעלה של היום השביעי (שבת) ואת ההבדל בינו ובין ששת ימי המעשה שקודמים לו.
ששת ימי המעשה
בששת ימי המעשה היהודי עסוק בעבודת הבירורים. הוא מצווה במלאכות שונות שעל ידן הוא מברר את הטוב מהרע ומעלה לקדושה את מעשיו ואת המלאכות שנדרשות לו לקיום גשמי ולהחדרת הקדושה בעולם הזה.המלאכות שנעשות בששת ימי המעשה נגזרת מ - ל"ט אבות מלאכה, ואלו מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים:
הסוג הראשון - מלאכות הקשורות למזון - בניהן זריעה, קצירה, טחינה, חרישה וכו'..
הסוג השני - מלאכות הקשורות ללבוש - בניהן אריגה, תפירה, גזיזה, צביעה וכו'..
הסוג השלישי - מלאכות הקשורות לבית - בניהן בנייה, הוצאה מרשות לרשות, מבעיר וכו'..
שלושת סוגים אלו (מזון, לבוש, בית) קשורים לצרכים המהותיים של האדם, דרכם הוא יכול להתחבר לקדושה בתוך העולם הגשמי שלכאורה מורגשת בו הנפרדות מהקדושה.
לדוגמא: אדם יכול לאכול על מנת לשבוע ולזלול, אז הוא לא משמש את המזון לקדושה. והאדם יכול לאכול על מנת שיהיה לו כוח ללמוד תורה ולקיים מצוות, אז הוא משמש את המזון לקדושה. כמו כן, אדם יכול להשתמש בלבוש על מנת להבליט את חוסר צניעותו, והוא יכול גם להשתמש בלבוש על מנת להדגיש את צניעותו וחיבורו לקב"ה (כיסוי ראש, כיפה, בגדים צנועים וכו'..). בעניין הבית, האדם יכול לבנות בית שמשמש לדברים שהם היפך רצון ה', או שהוא יכול לבנות בתי כנסיות ובתי מדרש, כמו גם את ביתו שלו, בו הוא יקיים וינהל בית יהודי כשר על פי דרך התורה וההלכה.
כאשר האדם משמש את המלאכות שהוא פועל בעולם לקדושה, הוא מברר מתוכם את ניצוצות הקדושה שטמונים בהם, וכך הוא מעלה את העולם לקודש ומגלה בו את מהותו הפנימית והעצמית - להיות דירה לה' יתברך בתחתונים. כפי שמבואר בחסידות, שלאחר שבירת הכלים בעולם התוהו, נפלו ניצוצות של קדושה למקומות התחתונים ביותר שבעולם הגשמי, אותם אנו מבררים ועל ידי שימושם לקודש אנו מעלים אותם ממקום הקליפות והטומאה למקומם בתיקון.
יום השביעי - שבת קודש
בשבת קודש, היום השביעי, היהודי אסור באותן מלאכות שעל ידן הוא מברר את העולם בימי החול. ביום השביעי אנו מתחברים לנקודה פנימית ועצמית, בה אין תיקון והעלאה מחול לקודש, כי הכל קדוש ממילא ופעולת התיקון וההעלאה כבר נפעלה ביום השביעי לבריאה, כאשר הקב"ה שבת מכל מלאכתו אשר עשה.על מנת שהיהודי יוכל לפעול תיקון בעולם, הוא חייב את יום השבת בו הוא מגלה את מה שהוא כבר עמל בתיקונו ומה שבא על מקומו בקדושה, כך הוא טוען בעצמו כוחות מחודשים להמשיך בתיקון העולם על ידי המלאכות שלהן ידרש בימי החול שיבואו לאחר השבת. כפי שמובא בעבודה זרה ג', א - "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", זהו עניין האכילה - החדרת הקדושה בכל מה שפעלנו לברר בימי החול, ובשבת מתגלה הקדושה העליונה ומאיר מלמעלה מה שתוקן ועלה אל מקומו בקדושה.
קודש וחול ע"פ החסידות
מבואר בתורת החסידות שקיימות שתי דרכים של הארה בעולם:
האחת - אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה)
השניה - אתערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה)
ההתעוררות מלמטה נפעלת על ידי מלאכת התחתונים, בני האדם, כאשר הם מעלים לקדושה ותיקון את הניצוצות שנפלו מעולם התוהו לקליפות של העולם הזה הגשמי. וההתעוררות מלמעלה נפעלת על ידי שמירת השבת, היא גילוי והארה של מה שנפעל מצד הנבראים בהתעוררות מלמטה.
הגילוי של הקב"ה במהותו ועצמותו נפעל על ידי החיבור שבין שתי הבחינות הללו, כאשר הוא מתגלה מלמעלה בשבת קודש ורואה את כל מה שנפעל בעולם מצד עצמו, אז נמשך לעולם העונג העליון ולכן כתוב - "קראתי לשבת עונג".
הקשר של הדברים למצוות ברית המילה
אמנם ביארנו שקיימות שתי דרכים של הארה אלוקית בעולם (התעוררות מלמטה והתעוררות מלמעלה) והן קשורות האחת בשניה, מאחר וההתעוררות מלמעלה מגיעה כתוצאה מהעבודה שנעשית בהתעוררות מלמטה, אך הקב"ה הוא כל יכול, ועל אף שאורו האינספוי נמצא בעולם בצימצום ובהעלם והסתר גדול (כדי שהתחתונים יבחרו בגילוי האלוקות מצד עצמם וכך יתגלה בהם המקום העצמי שאינו תלוי בדבר, הוא הקב"ה במהותו ועצמותו ממש) מתגלה בעולם גם נקודה זו העצמית, והיא אתערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה) שנפעלת מעצמה ללא אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה) שקודמת לה בבירור ותיקון.נקודה עצמית זו נעלית יותר ממה שהאדם יכול לפעול במעשיו, לכן אין כל פעולה שהוא יכול לפעול על מנת להמשיך עניין עצמי זה לעולם. כל מה שהאדם מסוגל לעשות זה אך ורק לגלות נקודה עצמית זו, על ידי הורדת המסכים שמפרידים ומעלימים על הימצאותה בעולם מצד היותה התעוררות מלמעלה שנפעלת מעצמה ואינה קשורה להתעוררות מלמטה שקדמה לה. לדוגמא ביום השבת, שקדושתו נמצאת בעולם בין אם היהודי שומר שבת ומגלה את העונג שיש בשבת, ובין אם הוא ח"ו לא שומר את השבת ולא מגלה את התענוג שמאיר בה. קדושת השבת נמצאת בעולם ללא קשר למעשיו של האדם, אך הגילוי של הימצאותה בעולם אכן תלוי במעשיו של האדם בבירור וזיכוך הגשמיות, כך על ידי העלאת ניצוצות הקדושה שנפלו לקליפות מעולם התוהו, הוא מאיר ומגלה גם את המקום העצמי והקדוש שממילא קיים מצד עצמו בעולם.
ברית המילה היא התעוררות מלמעלה הנמשכת מצד עצמה. אמנם על ידי מעשה המצווה בפועל אנו מגלים את אורה בעולם ובחומר הגשמי, אך אין המעשה פועל את ההמשכה הזו מאחר והיא המשכה נעלית באין ערוך למה שמסוגל האדם לפעול. לראיה, אדם שהתגייר ונימול בגיל מאוחר, נחשב לו כאילו היה נימול גם בכל אותם ימים ושנים לפני שפעל את המצווה במעשה של חיתוך והסרת העורלה. על ידי הסרת העורלה הוא אמנם מגלה את האור האלוקי שטמון בו, אך אור זה לא נמשך על ידי הפעולה והפעולה נעשית אך ורק לגלות את מה שכבר נמשך מעצמו. לכן גם אם גוי מקיים ברית מילה, לא נמשכת בו הנפש האלוקית כפי שהיא נמשכת ביהודי שמקיים מצוות ברית מילה.
מקומה של מצוות ברית מילה בעולמות הרוחניים
מקומה של מצוות ברית המילה הוא בעולם אדם קדמון, ובו שתי בחינות:
1. אדם - הוא המשכת אור עליון לעולמות שמתחתיו, לכן נקרא אדם מלשון "אדמה לעליון" ובכוחו להפוך את החושך לאור (אתהפכא), מאחר והחושך מלכתחילה לא קיים והאור העצמי רק נדרש לגילוי ממה שמעלים ומסתיר עליו, על ידי המשכת אור נוסף בעבודת הבירור והזיכוך. בחינה זו היא שורש הספירות, והאור שבה מתגלה בעולם התחתון על ידי קיום המצוות המעשיות בעולם העשייה הגשמי שאין תחתון ממנו.
2. קדמון - הוא הימצאות האור העליון בעצם העולם הגשמי והתחתון מלכתחילה, לכן נקרא קדמון מלשון קדום שאין לפניו דבר והוא מופשט מכל גדר והגבלה, ובכוחו להפוך את האור לחושך (אתכפייא), מאחר ותכלית הבריאה היא שהאור יתגלה ממקום של בחירה חופשית על ידי עבודת האדם, כך הגילוי יהיה גילוי עצמי שאינו תלוי בדבר שלכאורה מעלים ומסתיר עליו כחושך, וממילא אור אינסוף סובב וממלא את כל העולמות כולם, גם את עולם העשייה הגשמי והתחתון שאין תחתון ממנו. בחינה זו היא שורש הכלים, היא מה שהקב"ה שם את נפשו באותיות התורה, והיא מה שהעולם הגשמי יכול להתקיים כדבר שלכאורה מורגשת בו תחושת היש והנפרדות מאור אינסוף, על אף שאור אינסוף הוא זה שמהווה אותו מאין ליש בכל רגע ורגע מחדש.
עולם אדם קדמון הוא שורש התיקון והוא רצון כללי לכל העולמות ולכל סדר ההשתלשלות של האור האלוקי בעולמות. ברית המילה מגיעה מבחינת יסוד ד'אדם קדמון, והיא המקום שבו הדבר השבור שנדרש לו תיקון מחובר בעצמיותו עם הדבר הנצחי שממילא לא שייך בו תיקון. זו הנקודה שבה יכול להתגלות אור השבת גם בימי החול, ובעצם העניין הוא ממילא כבר קיים בהם, והשבת נועדה רק כדי לגלות את היכולת להבחין בו, וכך להפוך גם את ימי החול ליום ראשון בשבת, יום שני בשבת, וכו'..
ביאור הדברים בסדר ההשתלשלות מרוחניות לגשמיות
לאחר מכן הוציא הכתר תשעה אורות (מלכות ד'חכמה, מלכות ד'בינה וכו'.. עד מלכות ד'מלכות) ונתן אותם בכלי של בחינת הזכר, בחינת החכמה, שעומד תחתיו לימינו, והוא דבוק באחוריו לאחורי בחינת הנקבה, שעומדת תחתיו לשמאלו. ואורות אלו לא יצאו כשהם כלולים כל אחד מעשר, יצאה רק בחינת המלכות שבכל ספירה, והם היו כלולים כולם בכתר שבו (פנימיות מלכות ד'מלכות שבו) ובטלים אליו, וממנו צריכים להינתן לבחינת הנקבה שדבוקה באחוריו לשמאלו, ומאחר והעמידה אחור באחור מורה על קטנות, ועדיין לא קיבלו מוחין, לא היו ראויים להזדווג ולא יכל אבא (בחינת הזכר - חכמה) לתת האורות שלו לאמא (בחינת הנקבה - בינה).
כדי שיוכלו להזדווג בעצמם, חזר הכתר ונזדווג שוב ימין שבו עם שמאל שבו, והתלבשו חמישה חסדים וחמש גבורות, בנצח, הוד, יסוד ומלכות שלו, שהם המוחין שבטיפת הזרע, ועל ידי כניסת אחורי הנצח, הוד, יסוד ומלכות של הכתר בהם (בימין ובשמאל), נתן חמש חסדים בראש של אבא (בחינת הזכר - חכמה) וחמש גבורות בראש של אמא (בחינת נקבה - בינה) ועל ידי חמש החסדים, שנתן בראש אבא ( בחינת הזכר), וחמש הגבורות, שנתן בראש אמא (בחינת הנקבה), נשלמו ונהיה להם מוחין. על ידי החסדים והגבורות הללו גדלו אחוריהם ונתרחקו אבא ואמא אחד מהשני, עד שנפרדו ממה שהיו דבוקים באחוריהם, והפכו לעמוד פנים בפנים, אז היו ראויים ויכלו להזדווג.
לאחר שבחינת הזכר (אבא - חכמה) ובחינת הנקבה (אמא - בינה) נהפכו לעמוד פנים בפנים והיו ראויים להזדווג, נזדווג אבא עם אמא ונתן לה שמונה אורות (ממלכות ד'בינה ועד מלכות ד'מלכות) שלה. ואמא, שהיא בינה, קיבלה את אורות עצמה, שבהם כלולים האורות של מה שעתיד להיוולד ממנה - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
מרגע זה שיכלו להזדווג וקיבלו אבא ואמא את האורות העצמיים שלהם מאורו של הכתר, יכול התינוק לצאת לעולם ומפה מתחילה ספירת שמונת הימים, כאשר בשבעה הראשונים שלו - מתים המלכים, זו השבירה של 7 המידות שבעולם התוהו. וביום השמיני נמשך בו שורש התיקון מיסוד ד'אדם קדמון, והוא שורש התיקון שלמעלה ממקום של שבירה, ובו מתחילה להיכנס הנפש האלוקית לגוף היהודי, כפי שנפעל בברית המילה ביום השמיני, וכפי שיתבאר בהמשך.
שבירת 7 המידות שבעולם התוהו כפי שהן בשבעת הימים עד למילה
בעת התיקון עתידים להיעשות חמישה פרצופים, והם: 1. אריך אנפין (כתר), 2. אבא (חכמה), 3. אמא (בינה), 4. זעיר אנפין (תפארת הכולל שהוא שש קצוות - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד), 5. נוקביה ד'זעיר אנפין (מלכות).
אבל - שלושת הפרצופים העליונים - אריך אנפין, אבא, ואמא, שהם שלושת המלכויות - כתר, חכמה, ובינה, יצאו שלמות, כאשר כל אחת מהן כלולה בעשר ספירות פרטיות. לעומת זאת, בשני הפרצופים התחתונים - זעיר אנפין ונוקביה ד'זעיר אנפין, יצאו המלכויות חסרות ולא נכלל בהן עשר ספירות פרטיות של המלכות שלהן.
בפרצוף זעיר אנפין נכללו רק שש נקודות (ספירות) שבמלכות שלה, והיה חסר בה מהנקודות (הספירות) העליונות של חכמה, בינה, ודעת, שבמלכות. ובפרצוף התחתון ביותר - נוקביא ד'זעיר אנפין (מלכות), יצאה רק עם נקודה אחת, שהיא הכתר ד'מלכות שלה וחסרות בה תשע ספירות - מחכמה ד'מלכות ועד מלכות ד'מלכות.
הסיבה שבגינה פרצוף זעיר אנפין ופרצוף נוקביה ד'זעיר אנפין יצאו חסרות היא - בגלל שאמא הייתה חסרה ונצטרכה לקבל את האורות העצמיים שלה על ידי הזיווג עם אבא, וכדי שיוכל להיות זיווג בינה ובין אבא, היא קיבלה ישירות מהכתר את החמש גבורות שלה, ונהיה בה מוחין כדי להיפרד מלהיות דבוקה עם אבא באחוריים ולעמוד פנים בפנים עם אבא כדי להזדווג. מה שאין בכל מה שנולד ממנה ועומד תחתיה, שמקבל ישירות ממנה ולכן הוא חסר ונדרש בו תיקון.
כך בשבעת הימים שלאחר הלידה - ביום הראשון עומד החסד ונשבר כי אין בו את החב"ד (חכמה, בינה ודעת) שבמלכות שלו. ביום השני עומדת הגבורה ונשברת כי אין לה את החב"ד שבמלכות שלה. ביום השלישי עומדת התפארת ונשברת כי אין בה את החב"ד שבמלכות שלה. ביום הרביעי עומד הנצח ונשבר כי אין בו את החב"ד שבמלכות שלו. ביום החמישי עומד ההוד ונשבר כי אין בו את החב"ד שבמלכות שלו. ביום השישי עומד היסוד ונשבר כי אין בו את החב"ד שבמלכות שלו. ביום השביעי עומדת המלכות ונשברת כי אין בה את החב"ד שבמלכות שלה.
וכאשר נשברת המלכות שבמלכות, שבפרצוף זעיר אנפין, מגיע היום השמיני - בו יוצאת נקודת הכתר ד'מלכות, של פרצוף נוקביה ד'זעיר אנפין, ופרצוף זה יצא חסר מתשע הספירות ונכלל בו רק נקודת הכתר שבמלכות שבו. והכתר הזה שבפרצוף נוקביה ד'זעיר אנפין בא בעולם הנקודים בסוד שורש ועיקר, ולכן נמשך אליו מיסוד ד'אדם קדמון שורש התיקון תוספת החלקים של תשע הספירות שחסרות בה, וזהו סוד תוספת שבה אצלה בעת התיקון, והוא התעוררות עצמית מלמעלה, שנמשכת ביום השמיני בברית המילה.
תיקון עולם - בחינת השמונה שמעל טבע העולם
הסיבה שפרצוף זעיר אנפין יצא חסר מנקודות חב"ד ושפרצוף נוקביה ד'זעיר אנפין יצאה חסרה מכל תשע הנקודות והיה בה את נקודת הכתר שבמלכות שלה, היא כדי שיוכלו לקבל אחר כך מפעולת התיקון (משם מ"ה הכולל) את האורות והחסדים במתנה שיש לה הפסק! כדי שיסתלקו בחטאי בני אדם, וישובו בתיקון על ידי הדעת, שעמד באמצע מתחת לפרצוף אבא ופרצוף אמא, וכלל את שלימות האורות של שניהם בעצמו. וכל מה שיצא מתחתיו עמד כדי שיוכל להישבר ולמות, כך יהיה בעולם בחירה ורצון, שכר ועונש.
ושני הפרצופים - זעיר אנפין ונוקביה ד'זעיר אנפין, הם אלו שמנהיגים את העולם התחתון. כאשר נעשה חטא - הפגם גורם לסילוק בחינה אחת או כמה בחינות מהם, עד שאפשר שיסתלקו כל תשע הנקודות שהיו חסרות בפרוצוף נוקביה ד'זעיר אנפין, ושלושת הנקודות של חב"ד שחסרות בפרצוף זעיר אנפין. אבל הנקודה של נוקביה ד'זעיר אנפין, הכתר של המלכות שבה, לא תסתלק לעולם והחטאים לא יכולים לפגום ולפגוע בה, שהיא באה בסוד שורש ועיקר ואינה מסתלקת לעולם. והרי שפרצוף נוקביה ד'זעיר אנפין יש בו חשש גדול מאחיזת הקליפות, מאחר ו - "רגליה יורדות מות" והיא קרובה ביותר למקום הקליפות. לכן הנקודה היחידה שיצאה בה היא הכתר שבמלכות שבה ולא המלכות שבמלכות שבה, שאם הייתה המלכות שבמלכות שבה, לא היה בה כוח לעמוד כנגד הקליפות והיא הייתה נחרבת ומתבטלת כי העולם תלוי במלכות.
ובפרצוף זעיר אנפין, שאין לקליפות כוח גדול להיאחז בו, אבל בעת החטאים יכולות הקליפות להיאחז בחכמה, בינה ודעת שלו, שאז הפגם יהיה ח"ו גדול מאוד ויגרם פירוד גדול, שענייני העולם הזה ירגישו דרך התלבשות בחב"ד שלו כאמת ואלוקות, זהו חורבן גדול מאוד, ולכן הוא יצא בשש נקודות וחסר בו רק החב"ד שבמלכות שבו, ובחינת הכתר (שכנגד הדעת שבו), החכמה והבינה שבו, באים בעת התיקון בסוד תוספת, ובזמן החטאים אין החטא פוגע בכל השש תחתונות (חג"ת נה"י) אלא יש חטא שפוגם רק ביסוד, יש חטא שפוגם בהוד וכו'.. ולא נפגמים כולם כדי שיוכל לבוא לידי בחירה עצמית בעבודה של תיקון.
וכאשר יבוא לבחירה עצמית בעבודה של תיקון, יוכל להאיר, לגלות ולהחיות את שבע המידות שנשברו בשבירת הכלים בפרצוף זעיר אנפין (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות), וזאת דווקא על ידי שיתקן ויעלה לקדושה ניצוצות שנפלו בעת שבירת הכלים מעולם התוהו אל מקום הקליפות, וכך ישלים בעצמו גם את שלושת הנקודות שחסרות בפרצוף זעיר אנפין (חב"ד) וגם את תשע הנקודות שחסרות בפרצוף נוקביה ד'זעיר אנפין (ממלכות ועד חכמה), ויוכל להאיר ולגלות את כל בחינות המלכות שבו באופן מלא ושלם, בהן מאיר ניצוץ משה רבינו שבנפשו האלוקית (מכתר ד'נוקביה ד'זעיר אנפין) - כתר ד'מלכות, חכמה ד'מלכות, בינה ד'מלכות, חסד ד'מלכות, גבורה ד'מלכות, תפארת ד'מלכות, נצח ד'מלכות, הוד ד'מלכות, יסוד ד'מלכות, ומלכות ד'מלכות, שבמלכות נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים, ובה נפעל גילוי עצמותו ומהותו של הבורא יתברך.
ברית מילה
