בית רבינו שבירושלים - מבוסס על בית רבינו שבבבל - שי דיבו כהן

בית המקדש - תפארת ישראל

היציאה לגלות מטרתה השיבה לגאולה, כך תחילתן וסופן נעוצים האחד בשני. ויש להבין את האחד ומכך להבין את השניים, שהם שני חלקיו המרכזיים, שמרכיבים בחיבורם את שובו של האחד. כמו על דרך חכמה עילאה, שיורדת לעולם והיא ראשית כל דבר, שניה להגיע הבינה, שמפרטת את העליון לפרטים תחתונים, שמהווים גילוי חיצוני למורכבות הפנימית שבו, ובכל אחד מהפרטים ישנה חכמה בדרגה שונה, שחיבורם יחד והתקשרותם אחד בשני, מהווים את גילוי שלמות החכמה העילאה, שממנה הם התפרטו לפרטים, שבכל אחד מהם חכמה, שאף היא מורכבת מפרטים ופרטי פרטים, עד שבירור וגילוי כל אחד מהפרטים התחתונים, יגלה את שלמות החכמה שמעליו, כדי שתתקשר ותתחבר ליתר הפרטים, שנקשרים יחד איתה לגילוי החכמה העליונה יותר, שממנה התפרטו לפרטים.

החכמה מתחלקת לשני חלקים - פנימיות החכמה (חכמה עילאה) וחיצוניות החכמה (חכמה תתאה). בפנימיות החכמה מתקיים מכלול שלם ומאוחד, בו הפרטים שמרכיבים אותה בפנימיותה, אינם מהווים מציאות וגורם משפיע, כשהם בטלים אל אחדותה של החכמה כרעיון שלם. בחיצוניות החכמה נחלש אור ההשגה באחדותה, זאת על מנת שתוכל להתאפשר ההתבוננות במרכיביה הפנימיים והמעבר ממנה אל ספירת הבינה, בה מתגלות החכמות השונות, שמרכיבות את החכמה העילאה, אך כל אחת מנקודות החכמה שמתגלות בבינה, הן כחכמה עילאה אל מול הפרטים התחתונים יותר, שמרכיבים אותה כנקודות חכמה שעומדות בפני עצמן. 

לאחר שיתבארו הפרטים שמרכיבים את החכמה, ויחזרו לשייכותם בנקודה אחת, תוכל להתגבש דעה שלמה והיא גילוי החכמה והבאתה לכדי ביצוע ממשי בפועל, בגופים שלא ידעו לתפוס את אורה כשירד לעולם והיה נסתר מבינתם. והאור העליון שמלכתחילה טמון באותה החכמה כשירדה לעולם, מתגלה על ידי הגלות לפרטים, שבהם רבבות של חכמות, בדרגות שונות, שעל ידי גלותם לחכמות נפרדות, מתגלה תפקידם של רבבות הדרגות, שבאור העליון, שלאחר גילויים וחיבורם חזרה אל מהות אחת, שפועלת בכלים שבטבע, מתגלה האור, שממנו נתחלקו ונפרדו למטרת הבירור שבגלות. וגילוי האור העליון, על ידי הגלות לפרטים וחיבורם יחד לאחר בירורם, היא השיבה לגאולה, שלמען מטרת גילויה, יצאו מרכיביה לגלות מלכתחילה.

האור המתגלה בעולם הוא אור החיים. כך אם ניקח חיים חדשים, שהתגלו בעולם, ונלך אחורה לשלב יצירתם, נגלה ששני המרכיבים המרכזיים, שחוברו לכדי דעה אחת, שמגלה בהם את אור החיים, הם בחינת - זכר ונקבה. הזכר מצלם את הרעיון ונותן אותו בטיפת הזרע, והנקבה מפתחת את פרטיו, על ידי רחמה, כשהיא מתבוננת ומדמה כל אחד מהפרטים שמצויים בצילום, כפרט עצמאי שנדרש לו בירור, ולאחר בירורו, נקשרת שייכותו בחכמה שממנה הוא התפרט, עד לכדי ההגעה אל החכמה העליונה, שממנה כל יתר החכמות התפרטו, והיא גילוי מלא של הצילום שברעיון, שהיה מצוי בטיפת הזרע באופן נסתר. על ידי הבירור שנעשה ברחם, לכל אחד מהפרטים ופרטי הפרטים, נעשה כלי של השגה לאור החכמה, וכך מתגבש ונוצר הגוף, שהוא כלי טבעי של השגה, והוא דעה ממשית, שמסוגלת לפעול בעולם ולגלות את חכמת הרעיון ואורו החדש, שירד ונמשך ממוח האב, כאור שהתלבש בצורה, והיא מתלבשת בחומר, שהתהווה כגוף, בו יפח הקב״ה רוח חיה, שיש בה מצלמו כדמותו, כפי שברא את האדם הראשון, שממוחו נמשכו כל יתר בני האדם.

באופן דומה משול הקב״ה לחתן וכנסת ישראל לכלה, והרי שהרעיון (הזרע) שנותן הקב״ה בכלתו היא תורתו הקדושה, בה צילם ושם את נפשו, ואותה נתן בכלתו, כדי שתפתח ברחמה את הדמות, שיהיה בה אורו מלובש בצורה, שתתלבש בחומר, הם נשמות ישראל שמאירות את אורו, כשהן מתלבשות בצורה, שמתבטאת בגילוי המלובש בגוף. ובכל אחד מהגופים של בני ישראל, ישנו גילוי של חכמה, שמהווה חלק המשתייך אל יתר החלקים, כאשר בישראל ישנם רבבות רבבות של דרגות, והם ע״פ שייכותם בהתפרטות החכמה העילאה, לחכמות שמהם התפרטו חכמות נוספות, תחתונות יותר, אך דרך קיום המצוות (מלשון צוותא), יוכלו רבבות הדרגות שבכנסת ישראל להתחבר למהות אחת, שדרכה תתגלה החכמה שהתפרטה לפרטים ולפרטי פרטים, שמהווים את אורו העליון והנשגב, שעל ידי בירור וגילוי תפקידם ושייכותם יחד כחלק מחכמה אחת, כל דרגה מרבבות הדרגות, תגלה ותאיר את חכמתה, כך שחיבור כל החכמות, שמצויות בכל הפרטים כולם, תעורר ותאיר את כוח החיים שבא באורו.

תהליך גילוי הפרטים, על ידי ההתבוננות בפרטי החכמה, הוא בבחינת גלות. שהרי אין כל הפרטים ידועים, לכן נדרש לגלות ולפתח אותם. לא כמו בחכמה, שבה מצויים גם הפרטים, באופן סתום שידוע רק לחכם. תהליך הגלות, שבו על ידי התבוננות מתגלים הפרטים, שמרכיבים את החכמה, מטרתו גילוי החכמה העילאה, והבאתה לכדי ממשיות הגילוי בפועל. ועניין גילוי החכמה ופרטיה, הוא השמת אור החכמה בכלים, אותם יכול כל אחד מהפרטים להשיג וליישם, כך יתאפשר חיבורם למהות אחת, כפי שהיה בחכמה לפני יציאתה לגלות, וזו תהיה השיבה לגאולה. כך בעצם יציאת החכמה לגלות (לשון גילוי), כל אחת מהדרגות שבה, תוכל לתפוס באחדות הפשוטה, בה אין דבר תחתון שמהווה מציאות וגורם משפיע, וכל מה שתחתון בטל אל מה שמעליו, כדי שתתאפשר האחדות והחיבור של העליון והתחתון כמהות אחת שלמה. זה החיבור של שני החלקים המרכזיים, שמרכיבים בחיבורם את שובו של האחד, כפי שנעשה החיבור בין הקב״ה וכנסת ישראל, כחתן וכלה שהופכים לאחד, כאשר הגוף שבטבע, בו מלובשות נשמות ישראל, מהווה כלי לחכמה שמעל הטבע, היא התורה שבה מלובשת חכמתו של הקב״ה, וחיבורם יחד היא דעה ממשית, שממנה נמשך ונפעל גילוי אלוקות בעולם התחתון, שאין תחתון ממנו. 

אומר לנו הפסוק ״ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם״ שכן הם באו מהמקדש הגדול אשר בירושלים והוא גילוי חכמה עילאה בחכמה תתאה. וכאשר באו בארצות אשר באו שם, הרי שארצות אלו הם הגלות, שבבחינת רחם, שבו יתבוננו ויגלו את פרטי החכמה העילאה, גילוי חכמה שעולה על החכמה, כפי שהתגלתה במקדש הגדול בירושלים. שכן יש בגילוי החכמה העילאה בחכמה התתאה, שלוש דרגות של גילויים, הם שלושת הדרגות שבפנימיות פרצוף עתיק יומין, הוא בבחינת מלכות דאין סוף, ולכן לאחר גילוי ראשון של בית המקדש בירושליים תבוא גלות, דרכה יתבררו הכלים לאור שיתגלה במקדש השני, ובגלות שאחריו יתבררו הכלים לאור שיתגלה במקדש השלישי, שיש בו את גילוי שלושת הדרגות העליונות שבפנימיות הכתר. ויש להבין את עניינו של מקדש מעט, הרי שכל חכמה, שנדרש לברר ולגלות את החכמות שמצויות בה, נדרש לה ״רחם״ פרטי, בו יתבררו פרטי החכמה שטרם התבארו, וגילוי החכמה של הפרט יוכל להתבצע בגלות הפרטית שלו, היא הרחם שבו יתפתחו הפרטים ופרטי הפרטים, ורחם זה הוא מקדש מעט, בו תיעשה התבוננות ע״י שהוא יתדמה למקדש הגדול אשר בירושליים, וכך יאיר את נקודת החכמה, כפי שהיא מהווה חלק מהצילום של החכמה הכללית, היא חכמתו של הקב״ה המלובשת בתורה, שממנה נמשכו כל החכמות לפרטים ולפרטי פרטים, עד שיתחברו יחד כל החכמות שהתבררו ויגלו את החכמה העילאה. והרי שעניינו של מקדש מעט הוא מקדש בארצות אשר באו שם, בגלות (בגילוי). 

כפי שנכתב בגמרא ״אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, ורבי אלעזר אמר זה בית רבנו שבבבל״, הוסיף ואמר כ״ק נשיא דורנו, הרבי מליובאוויטש, ״ויש לומר שרבי יצחק ורבי אלעזר לא פליגי״, שכן אין חלוקה בדבריהם ואכן מקדש המעט הוא גם כל בתי הכנסיות וגם בית רבינו שבבבל, הנמצא במקום אחד דווקא. והרי שעניינו של בית רבינו הוא גילוי החכמה ועניינה של הגלות הוא הגילוי, כך בבית רבינו שבגלות התגלה אורה של החכמה, ומאחר והגלות עניינה ריבוי הפרטים, המתגלים למטרת חיבורם, שדרכו תוכל להתגלות בכלים של ממש החכמה הראשית והראשונה, שהיא המקדש הגדול אשר בירושלים, אין לנו להסתפק במקדש מעט, שהוא רק בית רבינו שבמקום אחד, או בכך שאלו כל בתי הכנסיות ובתי המדרשות שבבבל, אם כי בקבלת שניהם על דרך שאין בה פילוג! והיא הדרך שמובילה לגילוי שבגלות עצמה, שדרך אורה תתגלה החכמה, שמעל החכמה שהתגלתה לפני היציאה לגלות, ובכך תגשים את מטרתה ביציאה לגלות על ידי השיבה לגאולה. 

מהפסוק - ״ראשית חכמה יראת ה׳ שכל טוב לכל עושיהם״ (תהילים קיא, י), ניתן להבין שעל אף שכל חכמה נובעת ממנו יתברך, האדם כוחו בפועל, והוא זה שע״י היראה, מסוגל להיות כלי לחכמתו של ה׳, במעשיו דווקא, שיטיבו את ההשגה שתתקבל בשכלו. וכמו שבישראל רבבות של דרגות, כך גם באדם עצמו רבבות של דרגות, שהרי האופן שבו מסוגלת הרגל לתפוס בחכמה, אינו זהה לאופן שבו תופס השכל את החכמה, וכך בכל יתר חלקי הגוף, שכל אחד מהם משיג לפי שייכות חלקו בחכמה! אך המעשה, שהוא העיקר, יש בכוחו לעורר ולהאיר את כל רבבות הדרגות שמצויות באדם, לכדי שיתוף פעולה מלא, מתוך שייכותם כמהות אחת באור החכמה, כפי שנתפס בכל אחת מרבבות הדרגות. והרי שלכל חלק תפקיד חשוב, שמשלים את התמונה הכללית, זו שמצולמת בחכמה, כפי שהיא באור החכמה. 

ובמה שנכתב ״בכל מקום שגלו שכינה עמהן, גלו למצרים שכינה עמהן.. גלו לבבל שכינה עמהן״, ניתן להבין שבכל מקדש מעט אשר בגלות, התגלתה החכמה בדרגה אחרת, ואיתה השכינה של בני ישראל, שגלותם היא חלק מגלות כללית, וכך החכמה שהתגלתה בתהליך הבירור, שנעשה באותו מקדש מעט פרטי, הינה רק חלק ודרגה מהחכמה הכללית, שלשם בירורה, יצאו לגלות מהמקדש הגדול אשר בירושלים, בו לשכת הגזית, שמשם יוצאת הלכה פסוקה על פי סנהדרין ועמהם ודאי השכינה שרויה ומשם יוצאת לעולם כולו החכמה העליונה, שיורדת אלינו מה׳ יתברך, כפי שהיא מתלבשת בחכמה התחתונה, היא ההוראה כיצד נדרש לפעול במעשה. ונדרש להבין שגם כאשר יורדת חכמה חדשה לעולם, הרי שהיא יורדת אל ״המקום אשר יבחר ה׳״ וכאשר ירדה והחלה בגילוי הפרטים, ואין לנו את המקדש הגדול אשר בירושלים, הרי שהיא תרד כאשר הדרגה הגבוהה ביותר, שנדרשת לבירור, תמצא במקום אליו גלתה עיקר השכינה יחד עם בני ישראל. ולמרות עבודת הבירור שנעשתה, ובזכותה התגלה אורה של הדרגה הגבוהה, שירדה אל המקום אשר יבחר ה׳, אין היא שלמה ואין בגילויה את החכמה עצמה, אלא רק את עיקרה. וכדי להשלים את עיקר החכמה לחכמה עצמה, נדרשות אליה כל רבבות הדרגות, אשר גלו והתגלו במקדש מעט, שהוא כל בתי הכנסיות שבבבל, וגם בית רבינו שבבבל והוא במקום אחד דווקא, שנסע מקדש וישב שם ובו עיקר השכינה תמורת המקדש שבירושלים.

וגם בעניין הכללי שבגלות, שהוא בגדר בינה אל מול החכמה הראשונה, שעתידה להתגלות בבית המקדש בירושלים, אך בגדר חכמה אל מול עניינו של מקדש מעט, שהוא פרטי החכמה (הבינה) בארצות אשר באו שם, נדרשת ההבנה שאין החכמה מצויה בפרט אחד, אם כי בפרטים ובפרטי פרטים, ומקום משכנם של כל אחד מן הפרטים, בו נעשית עבודת הבירור והגילוי - הוא בחינה של מקדש מעט. שכן, בית רבינו או בתי הכנסיות, תפקידם הוא בירור חכמת הפרט לפי דרגתו, בין אם חלקו הוא עיקר, ובין אם חלק תחתון מאוד בפרטים שמרכיבים את החכמה, בכל מקרה עניינו של מקדש המעט, הוא שייכותו כחלק מפרטים נוספים, שרק על ידי חיבורם, תתאפשר גילוי אורה של החכמה הראשונה (שממנה החלה החלוקה לפרטים) ותבוא השיבה מגלות לגאולה. 

ולאחר ש״עתידין להגאל״ ״תחזור גילוי שכינה לירושלים ולא תישאר שם במקום שגלו ישראל כבר״ והמקום שעליו עמד ה״מקדש מעט״ יעקר ממקום זה ויקבע בארץ ישראל במקדש הגדול אשר בירושלים. ויש להבין את העניין שעקירתו (מלשון עיקר) של מקדש המעט, הוא חיבור העיקר, שהתגלה בדרגה הגבוהה (בית רבינו שבבבל), אל יתר הדרגות שאינן עיקר החכמה (כל בתי הכנסיות שבבבל), אך בלעדיהן החכמה איננה שלמה, ואין בגילוי העיקר את החכמה עצמה! ורק על ידי חיבור העיקר למה שלכאורה טפל, תוכל החכמה לעמוד שלמה, באורה שהיה נסתר, כשהיתה בגדר רעיון שעתיד לרדת ולהתגלות בעולם. כפי שנכתב ״לפי שבירושלים הבנויה לעתיד יהיה חוברה לה למקדש יחדיו כל מקומות של בתי כנסיות שהיו בעולם הזה״. וצריך להבין - באותו האופן שהזכר נותן את צילום הרעיון לגילוי אורו אצל הנקבה, ומתוך גילוי רבבות הפרטים וחכמתם, ע״י ההתייחסות לכל פרט ופרט כחכמה שעומדת בפני עצמה וממנה נמשכים פרטים נוספים, נוצר גוף שלם, שבו נופח ה׳ רוח חיה. והרי עיקרו של הגוף הוא השכל ועל אף היותו העיקר, אין באפשרותו לפעול וליישם את חכמתו, בלי החלקים שלכאורה טפלים לעומתו, הם יתר החלקים (הדרגות) שבגוף, וכך העיקר הופך לטפל והטפל הופך לעיקר, ודווקא בזכות החיבור של שניהם, והבנתם שאין בהם ערך של עיקר וטפל, למרות ההבדל שמצוי בדרגתם, יכול הגוף לפעול את המעשה שבו יתלבש אור החכמה, וכך יבוא גילוי החכמה באופן של שיבה לגאולה, כי גוף ללא שכל או שכל ללא גוף, אינם רעיון וחכמה שלמה, שבה ה׳ יתברך יכול לשכון ולעשות לו יתברך דירה בתחתונים. כפי שנכתב ״מקום המקדש גופא דלעתיד״ שהוא המקדש הגדול אשר בירושלים, שממנו תצא הלכה לכל ישראל, והוא השכל שצריך את גופו - עם ישראל, כדי שחכמת ה׳ יתברך תתגלה באורה, על ידי חיבור כל פרטיה יחד. והרי שלמרות הדרגות השונות, בפרטים שמרכיבים את חכמתו, אין בהן עיקר וטפל והפרט בדרגה הגבוהה ביותר שווה בשורשו לפרט בדרגה הנמוכה ביותר, כי רק על ידי קיומם המשותף וחיבורם יחד, מתגלה החכמה העילאה, כפי שהייתה כאור עליון ונסתר ברעיון נשגב. 

והגוף של היהודי (כמו בתי הכנסיות בעולם) שאמנם שלם רק על ידי חיבור כל חלקיו, מחובר בהתאם ולפי ערך חילוקי הדרגות שבו, כאשר לשכל וללב מעלה יתרה לגבי שאר החלקים והם כדוגמת בחינת הזכר והנקבה שמרכיבים בו רעיון חדש, שהוא חלק ודרגה מהרעיון הכללי של החכמה שמלובשת בבחינת ישראל. וכך ישראל, שגם בה יש חלוקה פנימית של זכר ונקבה לפי ספרדים ואשכנזים, גם היא רעיון חדש, שהוא חלק ודרגה מהרעיון הכללי של החכמה שמלובשת בבחינת ירושלים. וירושלים, שגם בה יש חלוקה פנימית של זכר ונקבה לפי בית המקדש ובתי התושבים, היא רעיון חדש, שהוא חלק מהרעיון הכללי של בחינת מלך המשיח. ומלך המשיח, גם בו ישנה חלוקה פנימית של זכר ונקבה, לפי שבחציו העליון הוא אלוקים ובחציו התחתון אדם, ושני החלקים האלו יש בהם מעלה יתרה, שמרכיבה בו רעיון חדש והוא החכמה האלוקית, שיורדת דרכו לעולם כולו, באותו הסדר של יציאה לגלות על מנת לשוב לגאולה וכך לגלות את אורה של החכמה האלוקית, בכלים שכל אדם יכול לתפוס, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו בדרך ארוכה וקצרה בעזה״י. 

ובבבל, שבה בתי כנסיות ובתי מדרשות רבים כחלקי הגוף, גם בה שני בתי כנסיות שבהן מעלה יתרה לגבי השאר, ואלו הם ״בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא״ - בית הכנסת של הוצל ובית הכנסת של שף ויתיב בנהרדעא. ועיקר השכינה איננה בלב ובשכל יחד, כפי שנכתב עליהם ״ולא תימא הכא והכא אלא זמנין הכא וזמנין הכא״ - ואל תאמר כאן וכאן, אלא לפעמים כאן ולפעמים כאן. כמו שבגוף האדם השכל מקבל את הרעיון, כאשר השכינה שורה בו, והלב מפתח את התשוקה לעשותו כאשר השכינה שורה בו. ולא יתכן שברגע שהרעיון מבריק בשכלו של האדם, בו בזמן הוא גם מתגלה בליבו לעשותו, כי בשכל עצמו ישנה גם החלוקה לזכר ונקבה, שהיא החכמה (זכר) והבינה (נקבה). ובחיבור שלהם יחד, הדעת מורידה אותו אל הלב, כדי שיקבל נופח ממשי של חיים בעשייה. וגם בלב ישנה חלוקה פנימית של זכר ונקבה, לפי חדרו הימני, שהוא עיקר משכנו של החסד וחדרו השמאלי, שהוא עיקר משכנה של הגבורה. ובחסד עצמו ישנה חלוקה פנימית נוספת של זכר ונקבה לפי חסד ונצח. ובגבורה עצמה ישנה גם חלוקה פנימית של זכר ונקבה לפי גבורה והוד. וכך החכמה האלוקית שיורדת לעולם מתחלקת לאין סוף פרטים, שלכל אחד מהם חכמה, שבתוכה פרטים נוספים ובהם חכמות נוספות, שגלו הרחק מהחכמה הראשונה, כפי שהייתה ברעיון הכללי. ורק על ידי גילוי החכמות שבפרטים, לאחר שנפרדו מהרעיון הכללי, וחיבורם שוב לאחר שהתבררו והתגלה אורם, תבוא גאולה מתוך הגלות ויתגלה היתרון של האור שבא מן החושך! כירח שקם להאיר בחשכת הלילה, וגילה את מעלת חיבורם של הערב והבוקר להיות יום אחד. כפי שכתוב ״ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי אור. וירא אלוהים את האור, כי טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה; ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד״. 

והגלות (הגילוי) מתחלקת לשלושה שלבים וכל שלב בעל חמש דרגות וכל דרגה מתחלקת לשני חלקים ובכל חלק עשרה פרטים, שמורכבים משני יסודות, אחד זכר והשני נקבה, כאשר חלקי הזכר נותנים רעיון בנקבה והנקבה תסובב גבר ותשלים את אחדותו, כדי שיתחבר לגילוי שלשמו יצא לגלות, וישוב לגאולה. וכל אחד מהחלקים שנתחלקו לעשרה פרטים, מתחלק אף הוא לשלושה עליונים, שבהם ניתנה תורה (הגילוי), ושבעה תחתונים, שבהם לא ניתנה התורה. ועל ידי החלק העליון, שתפקידו להעלות את המקום התחתון, מתגלה התורה בכל המקומות כולם. 

כך בכדור הארץ שבע יבשות, שבהן לא ניתנה תורה, והם אמריקה, אסיה, אירופה, אוסטרליה, אנטארקטיקה, אפריקה ואיי הים. ויבשות הן כי יבשו ממים, והמים היא התורה. ושלושה עליונים, שבהם ניתנה התורה, הם אברהם, יצחק ויעקוב. והרי שהתורה, שהיא חכמה עילאה ממנו יתברך - "אורייתא מחכמה נפקת", יורדת כאור שמתגלה בשלושת החלקים העליונים, הם חכמה, בינה ודעת, שבאברהם, יצחק ויעקב, שבהם ניתנה ההשגה באור התורה, ומהם נמשכה ירידתה של החכמה אל המקומות התחתונים, בחסד, גבורה, ותפארת, עד שמתאפשר מתן התורה כדבר כללי, שמחבר עליונים ותחתונים, ע״י גילוי אור העליונים בתוך התחתונים, זאת ע״י עבודת היהודי, במחשבה דיבור ומעשה, שיש באפשרותו לשלוט בהם, ע״פ ההוראה שהחלקים העליונים מגלים בו, וכך יוכל לחזק את אור החיים, ולגלות את פרטי החכמה ששייכים בדרגתו, עד שיתחבר ליתר פרטי החכמה, שמעליו ומתחתיו, ויביא בחיבורם את גילוי החכמה עצמה כדבר שלם, היא תכלית בריאת העולם - ימות המשיח. 

וכל אחד משלושת הפרטים העליונים שבהם ניתנה תורה, הוא בעל חמש דרגות, שבכל דרגה שני חלקים (פנימי וחיצוני), שבכל חלק עשרה פרטים, שמתחלקים אף הם לשלושה עליונים ושבעה תחתונים, ויש בכל העשרה פרטים שייכות לשני חלקים כלליים (זכר ונקבה), שיחד איתם הם מהווים שנים עשר פרטים: שלושה חלקים עליונים, שנפרדים אך מחוברים לשניים הכלליים ובקשר חזק ומקושר יותר לחלק הזכרי, ושבעה תחתונים שאף הם נפרדים אך מחוברים לשניים הכלליים ובקשר חזק ומקושר יותר לחלק הנקבי. וכך מתהווה המכלול, שמהווה את הפרט העליון, לפני שחכמתו גלתה והחלה בבירור וגילוי האור שבה, ע״י זה שבשלושת החלקים העליונים, שבשנים עשר הפרטים, ממשיכה התחלקות פנימית יותר, לחמש דרגות, שבכל דרגה שני חלקים, שבכל חלק שנים עשר פרטים, שהשלושה העליונים שבהם מורכבים מחמש דרגות, שבכל דרגה שני חלקים, ובכל חלק שנים עשר פרטים, ששלושת העליונים שבהם מורכבים מחמש דרגות וכו׳... וכך ממשיכה כל נקודת חכמה להתפרט לפרטי פרטים, בחלוקה אינסופית שנמשכת משנים עשר חלקים, שמרכיבים חלק אחד, ששלושת החלקים העליונים שבו, שבהם ניתנה תורה, תפקידם להעלות את שבעת החלקים התחתונים, שבהם לא ניתנה תורה, והעלאתם היא ע״י החיבור בין הזכר שמשפיע בנקבה, עד לגילוי נקודת פנימיות הנקבה, שמעל הזכר, שאליו נמשך אור חדש ע״י הגילוי שמתקבל בו מהנקבה. וכך מעלה מעלה עד אין קץ ומטה מטה עד אין תכלית, מתפשט גילוי אור האינסוף, ע״י גילוי התורה בכל המקומות ובפרט במקומות התחתונים, שכך תתוקן בהם היכולת להיות כלי ראוי לגילוי אור אינסוף, ע״י שלא יהוו מציאות ויתבטלו לאור הכללי שממנו נמשכו, כך יוכל לרדת ולהתקבל בהם אור החכמה העילאה, ע״י התקשרותם לכל יתר החלקים שהתפרטו ממנה, כשהחלה בתהליך הבירור והגילוי. 

ובשבעת החלקים התחתונים, כדוגמת היבשות, ישנן שלוש טמאות שסופן להחרב, וארבע שיש בהן אור נוגה. והאור הנוגה מגיע אל הארצות דרך הקליפות של ישראל והן החלק שמאיר את היבשות כולן, כשארבע מהן מקבלות בחיבור טבעי מישראל ושלוש מהן טמאות ולא מקבלות מישראל כלל. ודרך האור הנוגה, שארבעת הארצות מקבלות מישראל, יוכל להאיר האור גם את השלוש הטמאות, כאשר אורה של ישראל יהיה במלוא תוקפו וכך יתחזק גם האור הנוגה שמאיר דרך הקליפות.

וצריך להבין שחורבן שלושת הקליפות הטמאות, שהן המקומות הנמוכים ביותר שבארצות, הוא על ידי תשובה, שאורה יאיר ויחרב את הטומאה שבהן, אך לאו דווקא אותן.

ודרך האור הנוגה שבארבעת הארצות יאספו נדחי ישראל ונפוצות יהודה כפי שכתוב ״ביום ההוא יוסיף ה׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים גו׳ ומאיי הים גו׳ ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ״. 

וישראל הם שניים עשר החלקים ששבים להתחלק בדרכם לגילוי וחוזרים להיות אחד בשיבתם לגאולה. הם פרטיו של החלק העליון, שתפקידו להעלות את המקום התחתון, כדי שאורה של התורה יתגלה בכל המקומות כולם. עד אשר תתפשט ארץ ישראל בכל הארצות. כפי שנכתב ״עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות״ ו״עתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל״.

וירושליים היא מלשון ירושה ושלם. שכן, זכות אבותינו היא הירושה שקיבלנו מלמעלה ועל ידי העבודה שלנו למטה בתורה ומצוות, נוכל להמשיך ולהשלים את תיקון הכלים, כדי לגלות את אורה של התורה ולבנות את בית רבינו שבירושלים.