מעיינות תורת החסידות - פנימיות התורה - שי דיבו כהן

הרבי מליובאוויטש - מפיץ תורת החסידות

רבי ישראל בעל שם טוב (הבעש״ט) גילה בעולם את מעלתו של היהודי הפשוט, שקשור בקשר פנימי עםהקב״ה. התמימות שיש ליהודי הפשוט בקיום דבר ה׳, מגלה את החשיבות שיש בהבנת פנימיות התורה, שמגבירה את הכוונה בקיום המצוות ומעצימה את היכולת לעבוד את ה׳ בשמחה. 

על ידי גילוי הפנימיות שיש בכל דבר ודבר, נקשר האדם אל הקב״ה, מתוך ההבנה שהוא אינו מציאות עצמאית, אלא חלק בלתי נפרד מהמציאות הכללית, כפי שהיא באחדותה הפשוטה - באלוקות. יש לאדם הפרטי חלק בלתי נפרד ביתר בני האדם, כמו גם בחי, בצומח ובדומם, שעל פי התפיסה האלוקית הם אינם מציאות נפרדת, על אף הנפרדות שקיימת בהם ובחלק שהם מהווים במכלול השלם.

לאדם ניתנה היכולת לחקור, לגלות ולהתחבר אל הקב״ה, לכן שמו ׳אדם׳, מלשון ׳אדמה לעליון׳, אך על מנת שכל אחד מהחלקים יוכל למלא את תפקידו, המשימה המורכבת לחקור, לגלות ולהתחבר, ניתנה (במתן תורה) ליהודי! כשבתוך נשמתו התלבש הניצוץ האלוקי הנעלה, אותו הוא נדרש לגלות ע"י האור שהוא ממשיך לעולם הגשמי בקיום המצוות המעשיות. היהודי הוא השליח שנשלח למלא את תפקידו בעולם - גילוי אור אינסוף. לשם הצלחתו במשימה זו, עליו להתבונן בפנימיותו כמכלול שלם ומאוחד, ועל ידי ההתבוננות בפנימיות התורה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעולמו הפרטי, להסיר את כל מה שמסתיר על גילוי אור הנשמה האלוקית, שמאפשר לעולמו הפרטי להפוך לכללי, כאשר הוא מבין שאין הוא ישות עצמאית וכולנו חלק מתוך דבר אחד, והרי שאור האינסוף אינו שורה במקום שיש בו ישות, היא תחושת האנוכיות שמפרידה, ההיפך ממידת הביטול, שהיא מעלתו של משה רבינו. 

מסופר שנשמתו של הבעל שם טוב עלתה למעלה בראש השנה תק״ז, שם הוא פגש את מלך המשיח, ושאל אותו : ״אימתי קאתי מר״ - מתי יבוא אדוני ? ענה לו מלך המשיח : ״לכשיפוצו מעינותיך חוצה, וידעו לעשות יחודים כמוך״ משמע שעל ידי הטמעת החסידות כדרך חיים, שמאפשרת את החיבור אל אחדותו של ה׳, בעולמנו הפרטי כאנשים פרטיים, ובעולם בכלל, שהוא חלק בלתי נפרד מעולמנו הפרטי, נפעל לזרז את הגאולה ואת התגלות מלך המשיח. 

ההעמקה בעולם החסידות וההיכרות עם מושגים מעולם זה, שמגדירים את הרוחניות באופן שניתן להשגה שכלית, מבארים את מורכבות עולמנו הפנימי, שמתקיים ומקיים אותנו, מתוך תקווה ואמונה שאלו יאפשרו התבוננות בעולם הפנימי כמכלול מאוחד, ועל ידי זה נוכל לראות את הקשר הבלתי נפרד שיש לנו אחד עם השני, כיהודים בארץ ישראל בפן הפרטי וכבני אדם בעולם כולו בפן הכללי, כך נוכל במהרה לעשות יחודים כפי שעשה הבעש״ט ולהביא את הגאולה. 

מה הם היחודים, מה זה אומר ? 

המכלול המאוחד באחדות פשוטה, כולל בתוכו את המימד האינסופי, הוא חיבור אינסוף הפרטים אל שייכותם באחד. יחוד הפרטים אל אחדותם, מתחיל בחיבור שני החלקים העיקריים, הם המשפיע והמקבל, שפועלים כזכר ונקבה, שעל ידי חיבורם יחד מתאפשר גילוי אור האינסוף, כפי שהוא מתלבש בכלי של השגה, דווקא מתוך ההכרה שלא ניתן להשיג בו במלואו.

ניתן להבין עניין זה בקלות באופן שהוא בא לידי ביטוי בין הבעל ואישתו, שמתחברים בחופה וקידושין למהות אחת. בכל אחד מהם יש אהבה ששופעת חוצה כלפי השני, ובכל אחד מהם ישנה גם יראה כלפי השני, וזו מהווה את הכלי שבו האהבה מתלבשת. ועל אף היותם מחוברים ומקושרים כמהות אחת, הם עדיין לא חווים את התחושות וההשגות שכל אחד מהם חווה במלואם, הם שותפים מלאים לתחושות וההשגות, אך ברור לבעל שאינו מסוגל לחוות את פנימיותה של אישתו במלואה וגם לאישה ברור שאינה מסוגלת לחוות את תחושותיו והשגותיו של בעלה במלואם, על אף שכל אחד מהם מהווה חלק שסובב לפנימיותו של השני.

באדם, כפי שהוא כפרט, חלוקה זו של זכר ונקבה באה לידי ביטוי בכל הפרטים ופרטי הפרטים שמרכיבים אותו, אך שני החלקים המרכזיים, שהם כבעל ואישה, הם - השכל והלב. השכל הוא הזכר המשפיע והלב הוא הנקבה שמקבל. מטרת האדם היא שהשכל ישלוט על הלב, ומתוך התמסרותו של הלב בביטול, להנחיותיו של השכל, תוכל להתגלות נקודת פנימיות הלב, שמעל השכל! היא נקודת החיבור אל הפנימיות, ההכרה בצורך למלא את החסר, שנמצאת בנקבה דווקא. 

השכל אמנם מתפקד כזכר, שמשפיע אל מול הלב, אך הוא כנקבה שמקבל אל מול החכמה העילאה, היא גילוי החכמה של הקב״ה, כפי שירדה והצטמצמה למקום שאותו הוא מסוגל לתפוס בשכלו כחכמה חדשה. 

עולמנו הפנימי מורכב מעשר יסודות הנפש, הם כנגד עשר המאמרות, שאמר הקב״ה, ובאמרם ברא את העולם. כדי להתחיל ולהבין את מורכבות העולם הפנימי, צריך היהודי להכיר את הכוחות שפועלים בו ואת המורכבות שמתקיימת בו, ומתוך ההתבוננות בכוחות הפנימיים ובכוחות המקיפים, יכול היהודי לטפס בעץ החיים ולגעת בכל אחד מהענפים המסתעפים ממנו, כפי שמבאר האדמו״ר הזקן בהרחבה בספר התניא, הוא הבאת דרך החסידות על הכתב, באופן של השגה שכלית, שכל יהודי שייך בהבנתם והשגתם כהוראה לחייו וכוח המניע למעשה. 

השכל מורכב משלוש יסודות - חכמה, בינה ודעת. הלב מורכב משבע יסודות - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שלושת היסודות של השכל הם מקור ליסודות הלב, שנקראים מידות. למרות שמתקיימת בין השכל והלב מערכת יחסים של משפיע (זכר) ומקבל (נקבה), אותה מערכת יחסים מתקיימת באופן פנימי גם בכל אחד מהם בנפרד, כשהיא מציירת שלושה קווים - קו הימין, קו השמאל וקו האמצע.

בשכל - החכמה היא קו הימין, הבינה היא קו השמאל, והדעת היא קו האמצע. 

קו הימין הוא המשפיע, קו השמאל הוא המקבל, וקו האמצע הוא נקודת ההתעלות, שמרכיבה את שלמותם של שני הקווים יחד, זו נקודת הפנימיות של המקבל (שמאל), שמתעלה מעל מקורה במשפיע (ימין). 

בלב - ישנה חלוקה לשתי מדריגות, במדריגה הראשונה - החסד הוא קו הימין, הגבורה היא קו השמאל והתפארת היא קו האמצע. במדריגה השניה - הנצח הוא קו הימין, ההוד הוא קו השמאל, והיסוד הוא קו האמצע. מידת המלכות, האחרונה והתחתונה ביותר ממידות הלב, נמצאת גם היא בקו האמצע, אך היא המידה שאין בה כלום, ומצד שני - יש בה הכל!  פנימיותה של מידת המלכות מתעלה מעל מקורה בחכמה, כפי שהתגלתה בשכל, והיא נקודת הפנימיות, שבזכותה מתעלה האדם להשגה בחכמה חדשה ונעלית יותר, וזו מתקבלת על ידי הביטול, חוסר תחושת הישות, כפי שמתגלה במידת המלכות, שמצד אחד אין בה כלום, ומצד שני יש בה את הכל. 

שני הקווים, הימני והשמאלי, מבטאים את האהבה והיראה, הם שני הדברים שמניעים את פנימיות האדם, כמו גם את פנימיות העולם כולו. האהבה היא קו הימין, הכלי של היהודי לגלות את אורה, הוא על ידי רמ״ח (248) מצוות עשה. היראה היא קו השמאל, הכלי של היהודי לגלות את אורה, הוא על ידי שס״ה (365) מצוות לא תעשה. בקיום כל המצוות מתגלה קו האמצע, הוא נקודת הפנימיות שבמצוות הלא תעשה, שעולה על המקור שבעשיית המצוות כולן - גילוי עצמות ומהות.